בקע מפשעתי נחשב לבקע הנפוץ ביותר מבין כל סוגי הבקעים (הרניה, קילה) המוכרים לרפואה והוא נמצא בלמעלה מ-81% ממקרי הבקעים (Inguinal Hernia – 75% + Femoral Hernia – 6%). למרות שבקעים, ככלל, נפוצים פחות אצל נשים מאשר גברים, בקע מפשעתי נחשב לבקע הנפוץ ביותר אצל נשים, כאשר במקרה כזה, הוא יכול להגיע באחת משתי צורותיו – אינגווינלי או פמורלי.
הרקע האנטומי לבקע מפשעתי אצל נשים
בתעלה מפשעתית, במצב התקין, ממוקמים חבל הזרע וכלי דם של האשך אצל גברים והגיד העגול של הרחם אצל נשים. באזור המפשעה נמצאות שתי התעלות המהוות את "עקב אכילס" של הבקעים המפשעתיים – התעלה המפשעתית (Inguinal Canal) והתעלה הפמורלית (Femoral Canal). כל אחת מהתעלות הללו מייצרת בקעים "משל" עצמה, אשר בנוסף למאפיינים האנטומיים והקליניים שלהם, אף נבדלים במיקום בו מופיע שק השבר. הבקעים המפשעתיים הישירים ואלה שאינם ישירים יופיעו מעל לקו של הרצועה המפשעתית, בעוד הבקעים הפמורליים יופיעו מתחתיו.
בקע מפשעתי אינגווינלי
את הבקעים המפשעתיים באנשים בוגרים נהוג לחלק לשני סוגים:
בקעים ישירים – בקעים החודרים אל תעלת המפשעה דרך דופנה האחורית.
בקעים בלתי ישירים – בקעים החודרים לתעלת המפשעה דרך הטבעת הפנימית.
בקע מפשעתי פמורלי
במצב תקין, התעלה הפמורלית איננה קיימת והיא נוצרת רק במצב בו ישנה החלשות של גידי המפשעה. הבקע פמורלי בוקע דרך התעלה הפמורלית במיקום שמתחת לרצועה המפשעתית, ולכן, ניתן לזהותו כגוש או בליטה המופיעה מתחת לקו המפשעה.
גישות הטיפול
שני סוגי בקעים אלה נחשבים למועדים יותר מסוגי הבקעים האחרים לכליאה, בשל צווארן הצר של התעלות המצויות בהן. ולכן, במרבית המקרים, תידרש התערבות כירורגית, גם במקרים בהם המטופלת איננה חשה באי נוחות כלשהי או שאיננה סובלת מתסמינים כמו כאבי בטן עוויתיים וכד'. שני סוגי הבקעים מטופלים בטכניקות השונות הנהוגות בטיפול בבקעים – ניתוח פתוח וניתוח לפרוסקופי. מאחר והטיפול הלפרוסקופי מצמצם במידה ניכרת את הסיכונים המוכרים הנלווים לניתוח פתוח, כיום, הגישה הרפואית נוטה לכיוון מתן זכות הראשונים בטיפול הלפרוסקופי, ורק במקרים בהם נדרש ניתוח נוסף, יבוצע הניתוח הפתוח.